פסק-דין בתיק ת"א 12949-06-09

1.         לפניי בקשה מטעם מדינת ישראל (להלן "המדינה") לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות.

2.         העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

התובע/המשיב הועסק על ידי תוצרת מזון ישראלית בע"מ (להלן "תמ"י") מיום 1.7.1966 ועד ליום 31.7.71, ובמשך תקופה זו הופרשו לו כספים לקרן תגמולים בשם "תגמולים בלובנד בע"מ" (להלן "קרן התגמולים"). עם סיום עבודתו, שילמה לו תמ"י פיצויי פיטורין, וביום 30.9.71 הוא חתם על מסמך לפיו עם קבלת סכום הפיצויים לא תהיינה לו תביעות כלפי תמ"י.

לטענתו, עם סיום עבודתו הוסבר לו על ידי פקידי תמ"י ו/או קרן התגמולים כי כספי התגמולים המופקדים אצל תמ"י מובטחים לו לעת פרישתו מן העבודה.

כאן המקום לציין כי קרן התגמולים פורקה בשנת 1978 ונכסיה הועברו לקופת הגמל "תמר" המנוהלת על ידי חברת דיסקונט ניהול קופות גמל בע"מ.

3.         לאחר סיום עבודתו, החל התובע לעבוד במפעל שמן. בשנת 1997 , עם סיום "עבודתו הסדירה בתעשיית השמנים" כדבריו, פנה התובע לבירור זכויותיו הפנסיוניות, ובכלל זה בירור הוותק הפנסיוני שלו בקרנות הפנסיה אליהן הופרשו כספים במהלך שנות עבודתו, לרבות כספי התגמולים בקרן התגמולים, ואז התברר לו כי הכספים אינם בנמצא.

4.         בשנת 1998 הגיש התובע לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה כנגד תמ"י, ובה עתר לחייבה לפצותו בגין אובדן זכויות פנסיוניות עבור שבע שנות פנסיה עקב היעלמות הכספים בקרן התגמולים, ועבור אי רכישת זכויות פנסיוניות רטרואקטיביות בדומה ליתר העובדים, כפי שהובטח לו על ידה על פי הנטען (עב' 4197/98).

תמ"י טענה להעדר יריבות בינה לבין התובע מאחר ולא היתה לה כל שליטה בקופת התגמולים, ולחילופין כי התביעה נגדה התיישנה.

5.         בשנת 2002, צורפו קרן התגמולים והמדינה -בכובעה כמשרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון- כנתבעים נוספים בתביעה. בכתב התביעה המתוקן נטען כי המדינה התרשלה בפיקוח על פעילותם של תמ"י וקרן התגמולים ובהבטחת כספי התגמולים שנותרו בידי הקרן על ידי העברתם לקופות גמל או קרנות שמורות (סעיף 1.4 לכתב התביעה המתוקן), ובמעשיה ו/או במחדליה הנ"ל גרמה להפרת התחייבויות הקרן ו/או תמ"י כלפי התובע.

6.         תמ"י הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף מחמת העד יריבות והתיישנות כאמור. המדינה אף היא הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף בהעדר סמכות עניינית ומחמת התיישנות.

7.         ביום 11.9.2005 נתן ביה"ד האזורי לעבודה (כב' השופטת א. רימון-קפלן) החלטה מפורטת ומנומקת שבה הוא התייחס בהרחבה לטענות הצדדים (להלן "ההחלטה").

            בהחלטה, קיבל ביה"ד את טענותיה של תמ"י להעדר יריבות, העדר עילה והתיישנות, והורה על דחיית התביעה נגדה על הסף. לעניין טענת ההתיישנות הרלוונטית לענייננו, קבע ביה"ד כי אין לקבל את טענת התובע שלפיה עילת תביעתו יכולה היתה להיוולד רק לאחר פרישתו המוחלטת ממעגל העבודה, קרי בשנת 1997 , ובסעיף 63 סיכם את מסקנתו בסוגיה הנ"ל באומרו את הדברים הבאים:

"העולה מן האמור לעיל, הוא שעילת התביעה של התובע נולדה במועד שבו לשיטתו (ועל פי הנטען בכתב התביעה) רכשה תמ"י זכויות פנסיוניות רטרואקטיביות עבור עובדיה ונמנעה מלעשות כן עבורו - תחילת שנות השמונים לשיטתו של התובע, או במועד שבו נעלמו הכספים, אם אמנם נעלמו (נזכיר כי המועד האחרון בו יכלו הכספים להימצא בקרן התגמולים היה לכל המאוחר עד למועד פירוקה של זו, אשר לשיטת הצדדים התרחש בשנת 1978 או בסמוך לכך).

משכך עילות התביעה של התובע, בין זו הנוגעות לאי רכישת הזכויות הפנסיוניות, ובין זו הנוגעת להיעלמותם של הכספים נולדו לכל המאוחר בתחילת שנות השמונים" (ההדגשות במקור, כ.ג').

בהחלטה הנ"ל נדחתה בקשת המדינה לדחיית התביעה נגדה על הסך מחמת העדר סמכות עניינית, אם כי טענת ההתיישנות שהועלתה על ידה לא נידונה.

8.         התובע הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בעקבות סילוק התביעה כנגד תמ"י על הסף.

המדינה אף היא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעקבות דחיית טענת העדר הסמכות העניינית שהועלתה על ידה, ובעקבות אי הדיון בטענת ההתיישנות.

הבקשה הנ"ל נרשמה כערעור, והדיון בשני ההליכים הנ"ל אוחד.

9.         בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 716/05) אושרה פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בכל הקשור לדחיית התביעה על הסף כנגד תמ"י, ונדחתה טענת המדינה בעניין העדר סמכות עניינית. ברם, גם בפסק דין זה, לא נידונה טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המדינה.